הוועדה לניירות ערך ולבורסות בארה"ב (Securities and Exchange Commission – SEC) היא סוכנות ממשלתית מסוג רשות פיקוח, והיא אחראית על הניהול והפיקוח הציבורי של שוק ההון. באופן כללי, כל הקשור לניירות ערך הניתנים במסחר הבין-לאומי, באמצעות הדואר או באינטרנט, חייבים להיות רשומים בוועדה לניירות ערך לפני שניתן יהיה למכור אותם למשקיעים. חברות שירותים פיננסיים כגון ברוקרים-סוחרים, חברות ייעוץ ומנהלי נכסים- חייבים גם הם להיות רשומים על-מנת לנהל את עסקיהם.
על מה היא אחראית?
הוועדה לניירות ערך אחראית לפקח על ארגונים ויחידים בשוקי ניירות הערך, כולל בורסות לניירות ערך, חברות ברוקרים, סוחרים, יועצי השקעות וקרנות השקעה.
באמצעות תקנות ניירות ערך שנקבעו, הוועדה מקדמת גילוי ושיתוף של מידע הקשור לשוק, טיפול הוגן והגנה מפני הונאה, בנוסף מספקת למשקיעים גישה לדוחות ההרשמה, דוחות כספיים תקופתיים וצורות ניירות ערך אחרים באמצעות מערכת המכונה EDGAR.
מבנה הוועדה לניירות ערך
בראש ה-SEC עומדים חמישה נציגים שמונו על ידי הנשיא, שאחד מהם מיועד לתפקיד היו"ר. תקופת כהונתו של כל נציב מתמשכת חמש שנים, אך הם עשויים להמשיך 18 חודשים נוספים עד שיימצא מחליף.
ה-SEC מורכב מחמש חטיבות ו -23 משרדים. המטרות שלהם הן לפרש ולנקוט פעולות אכיפה על חוקי ניירות הערך, להוציא חוקים חדשים, לספק פיקוח על מוסדות ניירות הערך, ולתאם את הרגולציה בין הרמות השונות של הממשלה.
חמש החטיבות תפקידיהן:
1) חטיבת מימון חברות– לוודא כי המשקיעים מקבלים את כל המידע הפיננסי של החברות המהותי להם, על מנת לקבל החלטות השקעה מושכלות.
2) חטיבת האכיפה– הממונה על אכיפת תקנות ה-SEC ע- ידי חקירת מקרים והעמדת תביעות אזרחיות והליכים מנהליים.
3) חטיבת ניהול השקעות– מסדיר חברות השקעות, מוצרי ביטוח שונים ויועצי השקעות רשומים.
4) חטיבת ניתוח כלכלי וסיכון– משלב כלכלה וניתוח נתונים למשימת הליבה של ה-SEC,
5) חטיבת המסחר והשווקים– שמירה על סטנדרטים לשווקים הוגנים, מסודרים ויעילים.
מאיפה הכול התחיל?..
כאשר שוק המניות האמריקני התרסק באוקטובר 1929 ("השפל הגדול"), ניירות ערך שהונפקו על ידי חברות רבות הפכו לחסרי ערך. מאחר שרבים סיפקו בעבר מידע כוזב או מטעה, צנחה אמונת הציבור ביושרתם של שוקי ניירות הערך, ובכדי להחזיר את האמון, הקונגרס העביר את חוק ניירות הערך של 1933+1934 אשר יצר את הגוף שאנו מכירים כ-SEC.
המשימות העיקריות של ה-SEC לאותה התקופה היו להבטיח כי חברות הכינו הצהרות אמת על העסק שלהם וכי ברוקרים וסוחרים התייחסו למשקיעים בצורה הוגנת.
משבר ה"סאב-פריים":
לאחר המיתון הגדול של 2008, ה-SEC עזר להעמיד לדין את המוסדות הפיננסיים שגרמו למשבר והחזיר מיליארדי דולרים למשקיעים. בסך הכל, הוא העמיד לדין 204 עבריינים וגבה קרוב ל-4 מיליארד דולר.
