פסיכולוגיית מסחר

הדרך הנכונה למצוא את המנטור בשבילך

נאיביות -ידידה או יריבה?

כולם זקוקים להדרכה. אין ביכולתו של אף אדם להתמחות או אפילו להתקדם בתחום כלשהו ללא הכוונה וביקורת. מהסיבה הזו סוחרים מתרוצצים ללא הרף בניסיון נואש למצוא את המנטור הנכון. הם מחפשים את המדריך שיסדר להם את קו המחשבה, זה שיגבש את הכאוס השורר בראשם לכדי ידע קוהרנטי ובר תיפעול, השופט שיחלץ מהם את כל העקרונות והערכים שאין ביכולתם לחלץ באופן עצמאי, והוא אשר יעמיד בשורה את הידע שברשותם ואת המידע שירכשו תחת כנפיו.

כל מטרות המנטור לעיל מצדיקות את הקושי שבאיתורו. מה צריך לדעת כדי לאתרו? וברגע שאותר, למה שנבחר דווקא אותו ולא את כל השאר? מה מצדיק את בחירתנו ויבטל את החרטה שמתלווה לבחירה שגויה?

מנטור אמיתי יעמוד בדרישותינו

ברחבי האינטרנט שורצים להם מאות עד אלפי מנטורים שונים, מעשרות מדינות, שיעשו הכל כדי שמישהו ייפול תחת חסותם. חלקם שרלטנים (רובם, אפילו) אשר מקדמים את התכנים שהם מציעים באמצעות פרסומות, סרטונים, מדריכים והבטחות שווא. אותן הבטחות מפיקות בנו תקווה, ואותה תקווה (כאשר היא חופפת לנאיביות) מובילה לרכישות פזיזות בידי אלפי סוחרים אשר מאמינים בלב שלם ש: "המנטור הזה יוביל אותי להצלחה".

מיותר לציין שאנשים רבים מאבדים כך את כספם, בחיפוש נואש אחר תיקון ושיפור העצמי. אך כל עוד יש צד מפסיד, ישנו גם צד מנצח. השרלטנים צוברים הון ומגדילים את טווח השפעתם, מה שמוביל לכך ששמם יופץ ויופיע על כל מסך מחשב ועוד קורבנות ישקעו לתהום השקרים והכזבות. איטרציה של תרמיות היא בגידה באמון האדם, ואין ביכולתנו לבטל את העיוורן ההתנדבותי המציף את העולם. מסיבה זו, זוהי מחויבותנו לחפש כראוי את המנטור הנכון ולא לקחת חלק בשרשרת ההונאה.

מה נעשה כדי להימנע ממנטור רמאי שיגזול את כספנו ואולי אפילו ישבש את מאגר הידע שברשותנו?

ובכן, צידו השני של המטבע מצייר תמונה אחרת. מכיוון שתחום המסחר אינו חלק מתוכנית לימודים קיימת, על כתפיו של כל סוחר בפוטנציה מונחת האחריות לחפש באופן עצמאי את המנטור הנכון שיספק את הכלים הדרושים למסחר. היעדר יכולת הזיהוי שאנו זקוקים לה, אך בימינו היא איננה, מצריכה הבנה של הנאיביות שהזכרתי קודם. מי הוא האדם הנאיבי? ומדוע זו טעות לאמץ גישה זו?

אדם נאיבי מגיב לסביבה בפליאה. הוא זה אשר נתקף תימהון מוחלט בכל פעם שמתרחש דבר מה שלא תואם את השקפת עולמו או הנחותיו הקודמות. אדם נאיבי נותן לאימפולסים להשתלט על גופו ולהכתיב את מעשיו. אדם נאיבי מספק את עצמו בכך שמספק אחרים, ולא חושב על ההשלכות בעודו עושה זאת. אדם נאיבי פזיז בהחלטותיו, ונוטה להתפזר מתחום אחד למשנהו לאחר כישלון חד פעמי ואינו דובק במטרה אחת, אלא שהוא נאבד במכלול של מטרות.

אדם נאיבי לא מרבה להעמיק מחשבה כאשר מתגלם הצורך להחליט דבר מה, משום שהוא מאמין בטוב שבאדם, תוך הכחשה מוחלטת את האספקט הזדוני שקיים ללא ספק במין האנושי. הוא לא מוכן לקבל את העובדה ששרלטנים, נוכלים, רמאים -ובמילה אחת, שקרנים, ישנם. כאשר הנאיבי חדור מטרה, הוא יסתפק בכל מנטור שימצא, מתוך הישענות מובלעת על אמונה ותקווה. הוא יאמין בלב שלם שהמנטור שמצא, מעכשיו לעכשיו, יוביל אותו להצלחה, ושאין בכוונתו לסלף את האמת. הוא יפתח תקווה באופן כמעט מידי, ללא שיקולים כבדים נוספים כגון עלויות, תוכן הלימוד, אמינות המנטור כסוחר, הזמן שיידרש ללמוד את המקצוע וכו'.

ומה עם הספקנות?

הפסיכולוג השוויצרי הנודע קרל יונג, סיפק פרספקטיבה מרתקת בנוגע לשיכוך הנאיביות, והמרתה לכדי ביקורתיות מחשבתית. לטענתו, על מנת שאדם יפסיק להיות תלוי בנסיבות חיצוניות, עליו להתחבר לצידו המרושע, לנחש הפנימי שממתין בסבלנות להכיש את אויביו, המונח שסיפק ל"שטן הפנימי" הגלום בתוך כל אדם נקרא "הצל".

יונג האמין שהצל, המכיל את הצד הסקפטי שבנו, משמש כמבקר פנימי (שופט, או מנטור) שדואג להשאיר אותנו מקורקעים ורציונליים. הצל מקניט אותנו ומפחית מערכנו באמצעות ביקורת שלילית בעיקר ("אני לעולם לא אתעשר", "לעולם לא אצליח להתאפס", "לנצח אשאר ממוצע" וכו'), מה שעוזר לאדם להשאר הגיוני ולא להישען יותר מדי על הבטחות סרק.

אם (ראשית) יתחבר הנאיבי לרוע שנמצא בליבו, בהמשך יוכל לפתח אמפתיה עם הזדון אשר קיים בעולם שמחוצה לו. כך יצליח להפריד בין הרמאים להגונים. בין השחיתות למוסר. גישה זו מטרתה לטפל בתמימותו של האדם מן הפנים-החוצה, ולהמירה לסקפטיות רציונלית שתתרום בקבלת החלטות שקולות ויעילות. רק לאחר שזיהינו את הרוע הקיים בנו, נוכל להבין בבהירות עד כמה שאר בני האדם עלולים להיות רעים, וכך נימנע מהונאה.

תכיר בחשיכה שבפנים, וכך תזהה את הרוע שבחוץ

הבנה זו מתגלמת במציאות הפיזית, לא רק מן ההיבט הפסיכולוגי. הנאיבי יגיב בפליאה בכך שיפקח עיניו לרווחה ויפתח את פיו בשוק מוחלט לנוכח כל אירוע שסותר את הלך רוחו הנוכחי -צפירה בפקק, תור בביטוח לאומי, ביקורת מאדם קרוב -אלו דוגמאות בסיסיות של תרחישים שרירותיים שיפתיעו את הנאיבי ויובילו אותו להגיב בקיצוניות. לעומתו, האדם הסקפטי -זה שאינו מוכן להיות נתון לשינויים סביבתיים, יפגין בחזותו מבט קודר ובוגר, ללא כל סימנים להשתוממות. הוא יחשוב טרם הגיב, ויגיב בהתאם לסיטואציה ללא הכתבתם של האימפולסים. הראשון, הנאיבי, מגיב לסביבה. האחרון, הספקן (הסקפטי), מנהיג את הסביבה, ובכך מחייב אותה להגיב לו.

אם נהיה סקפטיים כאשר ניתקל במנטור כלשהו, נדע לבצע את השיקולים הנכונים שמצריכה בחירה מדודה ומחושבת אודות האדם ממנו נלמד. נתייחס בעירבון מוגבל לכל התוכן שהוא מעלה, וננתח בכובד ראש את מה שחשוב באמת: מה הרקע של המנטור? מהי מידת התמחותו בתחום? האם יש לו קהילה שתוכל לגבות את אמינותו? כמה סוחרים מצליחים הצליח להפיק? האם שיטת המסחר שלו תואמת להשקפת העולם שלי? האם הערכים שעליהם מתבסס תואמים לשלי? מהי העלות של הלימודים והאם ישנה חלופה כלשהי? למה שאבחר במנטור הזה, ולא באחד אחר? כמה זמן אצטרך להקריב למען הלימודים בתחום? האם אני מעוניין להקריב א', ב', וג' למען התקדמות באותו התחום?

כל אלו שאלות שהנאיבי לעולם לא שואל, ומסיבה זו לנצח יישאר מופתע מכל מה שאינו מכיר, וימשיך לבצע טעוית אימפוליסיביות אַד נַאוּסֶאַם (עד בחילה). הסקפטי מהרהר, מתעמק ומחשב כל מהלך, טרם ביצע פעולה. ובמילותיו של הפסיכיאטר ומייסד הלוגותרפיה, ויקטור פראנקל: "בין הגירוי לתגובה ישנו מרחב. במרחב הזה בכוחנו לבחור את תגובתנו. בתגובתנו טמונים הצמיחה והחופש שלנו.".

ומה אם נחשוב, במקום להתחרט?

הסקפטי מנצל את חירות הבחירה שבין הגירוי לתגובה. הסקפטי מאמץ את הצל, אחרת לעולם לא תהיה סיבה להרהר באמינותו של כל מנטור -הרי שאין הצדקה לגיטימית להעמיד דבר מה בספק, אילולא המצפון תוקף אותנו ומסרב להסכים עם כדאיות הבחירה. עלינו לקחת ברצינות את חיינו ובחירותינו, ולמצוא מנטור שתואם להשקפת עולמנו. מנטור שבדקנו אודותיו לא מעט טרם קיבלנו החלטה. אותה החלטה תתקבל רק לאחר ניתוח מעמיק של הסיטואציה ושיקול מוקפד של כל המשתנים המעורבים בבחירתנו.

תהיו זהירים, תהיו סקפטיים. תתעוררו לצל שנמצא בכם ותנצלו את חירות הבחירה שבין הגירוי לתגובה -רק כך תוכלו לסנן רעשים ולבחור במנטור הנכון עבורכם. רק כך תוכלו להפיק את המיטב מן הבחירות שאת השלכותיהן תצטרכו לשאת לנצח בנפשכם. תחשבו, טרם ביצעתם מהלך, משום שכל מהלך אחראי ליצור מציאות חדשה. ומהי המציאות, אם לא סדרה של דפוסים? הרי שהיא חוזרת על עצמה, לכן מומלץ לעשות את מה שחוזר על עצמו כראוי.

 

הראה עוד

Ben Kogan

בן קוגן; לומד פסיכולוגיה באופן עצמאי 4 שנים. לומד מסחר בשוק ההון שנתיים.

כתבות מאותו תחום

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button
Close
Close