לא מעט קורה שאנו נלחצים ויוצאים מעסקה טרם סיפקנו לה את ההזדמנות להגיע למחיר המיועד. אנחנו הופכים מתוסכלים ומשגרים פקודת קנייה באימפולסיביות כאשר הכניסה סותרת לחלוטין את המחקר שביצענו והתיכנון שערכנו. מתוך פחד לפספס (חרדת החמצה) נכנסנו ברגע הכי לא נכון והשוק דחה אותנו כמעט מיד לאחר שנכנסנו. מתוך עקשנות אנו מסרבים לקבל את העובדה שטעינו כאשר המניה הולכת נגדנו ובהתאם לכך אנו מזיזים את הסטופ שוב ושוב בעוד שההפסד מצטבר והופך לא פרופורציונלי.
נשמע מוכר? כל אלו דוגמאות לתרחישים שגרתיים בחיינו כסוחרים. כולנו יכולים להגיד לפחות על אחת מן הדוגמאות: "כן, זה אני, הייתי שם ועשיתי את זה". במסחר, בדומה למציאות, אנו לומדים באמצעות שמירת מעקב אחר ורישום של הטעויות שאנו מבצעים. לחלופין, אנו יכולים לחזור על אותן הטעויות שוב ושוב וכך נשקע בתהום של טינה, מרמור, כעס והונאה עצמית -הכל יהיה מופנה לעבר גורמים שלא אחראיים לשאת בטעויותינו. אשאיר את הבחירה ברשותכם.
המפתח לשגשוג יציב ובריא טמון ביכולתנו לטעות מוקדם בתהליך התפתחותנו, לפני שהפקדנו די כסף שיסכן את ביטחוננו הכלכלי. סוחרים רבים מאשימים את השוק לאחר שנכשלו להרוויח כסף. טענות כגון: "השוק נגדי היום", "למה השוק לא זז כמו שחשבתי?", "אם השוק היה מגיב כמו שתכננתי הייתי מרוויח!" רווחות בשפע, אך כולן מציגות נקודת ראות דטרמיניסטית שטחית -כלומר, אנו מאשימים גורמים חיצוניים (השוק) בהשלכות שנבעו ממעשינו. היבט רציונלי אודות המצב היה גורס שמדובר בהיעדר משמעת עצמית ותו לא.
התעמקות בהשקפה דטרמיניסטית קובעת שאין הצדקה לענישה משום שלא קיימת אחריות אישית -הרי אם השוק אשם למה לי להאשים את עצמי, אני אמשיך בדרכי ואלחם בו (בשוק) כל עוד נפשי בי! -אך האם באמת ניתן לגורם חיצוני כלשהו לקבוע עבורנו את מעשינו? האם נפעל בהתאם לדחפים פתאומיים ולא באמצעות שיקול דעת אובייקטיבי? האם אין ביכולתנו המיומנות לשלוט ברגשותינו?
נוסף על כך ובהתאם לזאת, סוחרים רבים מגדירים את השוק כ"טריגר" לרגשות -כלומר השוק הוא זה אשר אחראי להצית בי תחושות ורגשות ובכך מוביל לפעולות אימפולסיביות מצידי! ובכן, תנו לי להסיר קו מחשבה זה מראשכם. אילו השוק היה אחראי למפלות שלנו כסוחרים בכך שהיה הגורם היחיד אשר מצית מעשים נטולי מחשבה, חסרי בסיס והיגיון -כל הסוחרים היו מגיבים תמיד באופן זהה למאורעות השוק וקריסה כלכלית אוניברסלית הייתה מתלווה.
העובדה שהמציאות שונה לחלוטין מן המסקנה הזו, תתרום להבנתנו את העובדה שאנו שולטים באופן מוחלט על שיגור פקודות וקבלת החלטות בעת מסחר. השוק הוא גירוי חיצוני משמעותי אשר תורם לרגשות לצוץ -אינני מנסה לסתור עובדה זו, אך יש לקחת בחשבון את גישתו של ויקטור פראנקל אם ברצוננו להתייחס לעצמנו כאחראיים על החלטותינו -פראנקל אמר שבין הגירוי לתגובה נמצא מרחב ריק אשר מכיל את חירות הבחירה (בתור אדם שעבר לא מעט זוועות הייתי ממליץ לשאת אימרה זו בכובד ראש).
ובכן, הגירוי במקרה שלנו הוא השוק -לכן אם נבחר להשתמש במרחב הקיים שבין תנועת הבורסה (הגירוי) לבין מעשינו כסוחרים (התגובה), נסיק שכל עוד אנו מודעים לסטטוס שבו שרוי השוק ומתכננים מראש עסקה בהתאם לכך, בונים תרחיש בהסתמך על נתונים טכניים ועסקיים ומצייתים לחוקי המסחר שלנו -או אז נלמד עד כמה אנו חופשיים ממלתעות הדטרמיניזם ונתעסק בחופש שברשותנו -דהיינו, הערכת המצב והסתגלות אליו בהתאם למצב הכלכלי הנתון. כמובן שזו אלטרנטיבה מצוינת לניהול מלחמה סתמית נגד שוק-ההון ואיבוד כספנו כתוצאה מכך.
ניתן להסיק שבאמצעות משמעת עצמית, ריסון וקבלת אחריות על מעשינו, השוק אינו פקטור לגיטימי במפלות הפוטנציאליות שנחווה. רווח והפסד הם מאפיינים בלתי נפרדים ממסחר, לכן אינם אמורים להוות גורם משמעותי לקבלת החלטות. עלינו להקשיב לשוק ולתנועת המחירים במקום להלחם בו מתוך עקשנות ויוהרה.
עלינו להבין ולקבל בלב שלם את העובדה שהשוק פועל כגוף המייצג את המערך הכלכלי בכללותו, ועל כן להאשים אותו מקביל לכך שנאשים את כל העולם בכשלונותינו. האשמה שכזו איננה מתקבלת על הדעת אם ברצוננו להפוך להיות סוחרים מקצוענים בשוק ההון. לכן על כל אחד מאיתנו לשאת באחריות הכרוכה בניצול החירות שבין הגירוי לתגובה.
"רוב האנשים לא מעוניינים בחירות, משום שחירות מערבת אחריות, ורוב האנשים יראים מאחריות."
– זיגמונד פרויד
