מדד המחירים ליצרן (Producer Price Index - PPI) מודד את השינוי החודשי במכירות הסיטונאיות ומושפע ממחירי הסחורות, התעשייה ומצב התפוקה, ובמילים אחרות, מדד זה עוקב אחר השינויים בעלות הייצור. בניגוד למדד המחירים לצרכן, מדד זה בוחן את המחירים מנקודת מבטו של המוכר. לרוב משקיעים מתמקדים במדד זה בניכוי מחירי המזון והאנרגיה, בשל התנודתיות הגבוהה שבהן, וכך הם יכולים לקבל תמונה כמה שיותר ריאלית בנוגע לאינפלציה בשוק. עד 1978, מדד המחירים ליצרן היה ידוע כמדד המחירים הסיטוניים (Wholesale Price Index - WPI). בשנת 1982, כל מדדי המחירים הבסיסיים התאפסו ל-100, וזוהי השנה שנהפכה להיות שנת הבסיס של המדד. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מבצעת סקרים באופן שוטף שעוזרים לה לקבוע את הסל המייצג משק בית, ובמקביל לכך היא מודדת את השינויים במחירים כדי להבין אם התרחשה עליית / ירידת מחירים חריגה בסל זה המדד משוחרר מדי חודש על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (BLS) וכולל מידע אודות כ-10,000 פריטים. אותם הפריטים נלקחים כמעט מכלל התעשיות בארה"ב, ובין היתר- בנייה, חקלאות, תעשייה וכרייה. חשיבות המדד כאשר היצרנים משלמים יותר עבור סחורות ושירותים לצורך הייצור, צפויה עליית מחירים לצרכן עצמו. לכן מדד זה נחשב למדד מוביל המרמז על עליית המחירים הצפויה לצרכן, בנוסף לאינפלציה ולצמיחת יתר של הכלכלה ופוטנציאל לשיעורי ריבית גבוהים יותר. קישור לאתר הראשי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בו מוצג המדד - www.bls.gov/ppi